החלטה בתיק בש"א 013055/05

המבקשת קיבלה מאביה מקרקעין בשטח של כ - 1,470 מ"ר, שנרכשו על ידו בשנות השלושים במאה הקודמת ובמקור היו ידועים כחלקה 59 בגוש 7016 ביפו. על החלקה בנה אביה של המבקשת בניין אשר שימש את המשטרה הבריטית עד להקמת המדינה (להלן: "הבנין"). לאחר קום המדינה שימש הבניין את הצבא, המשטרה ושוכרים נוספים.

בסמוך לשנת  1960 התקיימו הליכי הסדר בגוש 7016 בעקבותיהם נרשמה המבקשת כבעלת חלקה חלקה 26 ובצמוד לה נרשמה חלקה 122 בבעלות עיריית תל אביב יפו (להלן: "העיריה").

בשנת 2000 החליט הצבא לפעול לפינוי החלק בבנין בו החזיק ולהחזירו למבקשת. בסמוך נמסר למבקשת שהעירייה פנתה אל הצבא וביקשה לקבל לחזקתה את חלקה 122, שטח שממערב לבניין ששימש כרחבה ומגרש חניה לרכבים ששימשו את הצבא ואשר תוחם על ידי הצבא בשני שערים.

המבקשת שסברה שהשטח האמור הוא חלק מחלקתה המקורית ורישומו על שם העירייה במסגרת הליכי ההסדר נעשה בטעות, פנתה אל העירייה וביקשה ממנה לתקן הטעות ברישום פנקס המקרקעין. פניותיה נדחו על ידי העירייה בטענה שלא נפלה טעות ברישום ומדובר בקרקע המיועדת לשמש כדרך שאינה יכולה להיות בבעלות פרטית.

בת.א 1672/05 תבעה המבקשת להורות לרשם המקרקעין בתל אביב יפו לתקן את פנקס המקרקעין ולהוסיף לחלקתה הנוכחית 436 מ"ר על חשבון השטח שממערב לחלקתה ובבעלות העירייה. 

ביום 30.5.05 הודיע מנהל אגף נכסי העירייה למבקשת, שחלקה 122 מהווה דרך ציבורית והשערים התוחמים חלק משטח החלקה חוסמים את הדרך הציבורית. הואיל והצבא פינה את הבניין בו החזיק והשטח אינו משמש עוד כשטח צבאי, מתבקשת המבקשת להסיר את השערים התוחמים את השטח כדי לאפשר לעירייה לפתוח אותו כדרך למעבר הציבור.

ביום 7.6.05 הגיעו נציגי העירייה לשטח המריבה והודיעו לב"כ המבקשת שבידם צו של העיריה המורה על סילוק שערי הברזל התוחמים את שטח המריבה. ב"כ המבקשת הסביר לנציג העירייה שהוא מטפל בעניין וביקש ממנו לעכב הביצוע ב - 24 שעות ובקשתו נענתה.

בבקשה, שלפני עותרת המבקשת לאסור על העירייה לפנות את שערי הברזל התוחמים את השטח המריבה שממערב לבנין.

ביום 8.6.05 ניתן צו ארעי כמבוקש.

דיון

א.         סמכות

לטענת העירייה, המבקשת תוקפת צו שהוצא על ידי העירייה ביום 14.3.05 ובו דרישה לסילוק מכשול שהונח בניגוד לסעיף 39 (א) לחוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם - 1980. הצו נשלח אל המבקשת בדואר רשום והודבק על המקרקעין. בנסיבות אלה, נתונה הסמכות לדון בעניין לבית משפט לעניינים מינהליים ולבית משפט זה אין סמכות לדון בעניין.

לטענת המבקשת, מדובר בסכסוך על זכויות במקרקעין ולפיכך הסמכות לדון בעניין נתונה לבית משפט זה. עוד טוענת המבקשת, כי היא מחזיקה בשטח המריבה וכל עוד לא פעלה העירייה לשנות את מצב שטח המריבה בפועל לא ראתה צורך לפנות לבית משפט בבקשה לסעד זמני.

בין המבקשת לעירייה התנהל דין ודברים בקשר עם הבעלות על שטח המריבה משנת 2001 (נספחים י - יא), ועוד בטרם פינה הצבא את השטח. לפיכך, נראה שאין בעובדה שהעירייה הוציאה צו לפינוי השערים התוחמים את השטח כדי לשנות את מהות המחלוקת האמיתית, שעניינה הבעלות על השטח המתוחם.

אכן, נראה שהסכסוך בין בעלי הדין הוא סכסוך הקשור לשאלת הזכויות בשטח שממערב לבנין והסמכות לדון בעניין נתונה לבית משפט זה.

ב.         שיהוי

המבקשת טוענת, כי בהגשת תביעתה ביום 19.5.05 השתהתה המבקשת במידה המצדיקה את דחיית הבקשה.

המבקשת משיבה כי כל עוד החזיקה בפועל בשטח המריבה והעירייה לא נקטה בפעולה לפנות את השערים התוחמים את שטח המריבה לא ראתה צורך מיידי לבקש סעד זמני.

תשובת המבקשת אינה מקובלת עלי. המבקשת ידעה בשנת 1960 כי מתקיימים הליכי הסדר, והיא יודעת מזה זמן רב, לפחות מ-30.9.01 (נספח י לבקשה), כי חלק מהשטח נרשם בשמה של העירייה.

המבקשת השהתה את פנייתה לבית המשפט עד 19.5.05, עובדה המוכיחה כי לא ראתה דחיפות בהגנה  על זכותה בשטח שבמחלוקת.